לוביה היא זן של שעועית. זו קטניה עם כתם שחור שבתוכו נקודה לבנה. מוצא השעועית מצוי במרכז אמריקה, שם גודל על ידי הילידים עוד בזמן העתיק. עם גילוי אמריקה הגיעה השעועית לאירופה וכיום היא נפוצה בכל העולם. השעועית משמשת מרכיב מרכזי ואף עיקרי למאכל החמין לשבת, בעדות שונות. הלוביה משמשת כאחד מה"סימנים" לראש השנה - ונאמר עליה: "יהי רצון ... שירבו זכויותנו ותלבבנו".‏‏ במרכז אמריקה, במקסיקו ובדרום ארצות הברית השעועית נחשבת למאכל הלאומי.

מקור העדשים השחורות הוא מצרפת. העדשים עשירים בחלבון ומכילים הרבה סיבים תזונתיים, מגנזיום, סידן, ברזל, ויטמינים A ו B1 וגם חומצה פולית העדשים לא מכילים גופרית, ולכן שלא כמו שאר הקטניות הן קלות לעיכול (עם פחות תופעות לוואי) העדשים מסייעים לשמירה על רמת סוכר קבועה בדם, מורידים את הכולסטרול בדם,ומאזנים את לחץ הדם וכך מסייעים להורדת הסיכוי ללקות במחלות לב.

פִּשְׁתָּן או פִּשְׁתָּה תַּרְבּוּתִית (שם מדעי: Linum usitatissimum) הוא צמח מסוג פשתה ממשפחת הפשתיים. הוא צומח באזור אגן הים התיכון ועד הודו וככל הנראה בוית לראשונה באזור הסהר הפורה. פשתן היה אחד הגידולים העיקריים במצרים העתיקה.

ישנם סוגים רבים של עדשים הנבדלים זה מזה בגדלם ובצבעם. כולן בעלות ערך תזונתי גבוה. עדשים עשירות בחלבון, בסיבים ובברזל והן קלות לעיכול מקיטניות אחרות, לכן הן משמשות חומר גלם מרכזי במטבח הצמחוני.

החומוס הוא אחד מהקטניות הראשונות ששימשו למאכל אדם. מוצאו הוא ככל הנראה בצפון הודו, והוא תורבת במזרח התיכון בסביבות 3000 לפנה”ס, קטנייה עשירה זו ומשמשות כחומר גלם למאכל הלאומי הפלפל. גרגירי החומוס עשירים בחלבון, סיבים תזונתיים, ברזל, סידן ומינרלים נוספים החיוניים לבריאות העצם: אבץ ונחושת. כמו כן, גרגירי החומוס עשירים בחומצה פולית החיונית לבנית דנ”א וחומצות אמינו שמאוד חשוב לפני ובמהלך הריון. חומוס אינו משמין עשיר בחלבון ומעורר תחושת שובע עקב הסיבים התזונתייים המצויים בו.

הפריקה מכילה יותר חלבונים וויטמינים ומינרלים מאשר רוב הדגנים שאנחנו מכירים. יש בה עד פי ארבעה מכמות הסיבים התזונתיים שמצויים באורז מלא וערכי הגלוטן שלה נמוכים בזכות הקציר המוקדם שלה. בטרם הספיקה החיטה לפתח את החלבון. בפריקה יש פחות קלוריות מאשר בגרגר החיטה העמילני הבוגר.