השעועית הארגנטינאית הינה שעועית לבנה המתרככת ביתר קלות, לכן היא מתאימה בייחוד למרקים ולתבשלי בשר. וכמו כל יתר הקטניות, היא עשירה בחלבונים ומינרלים כגון סידן וברזל ומכילה כמויות גדולות של ויטמינים מקבוצה B וחומצות אמיניות. השם "קטניות" הוא גם מקור שמם הלטיני והאנגלי של הכליות - Kidneys, הדומות בצורתם לשעועית‏‏. מוצא השעועית מצוי במרכז אמריקה, שם גודלה על ידי הילידים עוד בזמן העתיק. עם גילוי אמריקה הגיעה השעועית לאירופה וכיום היא נפוצה בכל העולם. השעועית משמשת מרכיב מרכזי ואף עיקרי למאכל החמין לשבת, בעדות שונות. במקסיקו ובדרום ארצות הברית השעועית נחשבת למאכל הלאומי - בייחוד שעועית ברוטב עגבניות חריף עם צ'ילי. מחית שעועית מטוגנת היא תוספת המלווה מנות מזון רבות במקסיקו.

השעועית האמריקאית הינה שעועית קטנה ועגולה טעמה עדין ומעט מתקתק ומתאימה לכל שימוש. וכמו כל יתר הקטניות, היא עשירה בחלבונים ומינרלים כגון סידן וברזל ומכילה כמויות גדולות של ויטמינים מקבוצה B וחומצות אמיניות. השם "קטניות" הוא גם מקור שמם הלטיני והאנגלי של הכליות - Kidneys, הדומות בצורתם לשעועית‏‏.

מקור העדשים השחורות הוא מצרפת. העדשים עשירים בחלבון ומכילים הרבה סיבים תזונתיים, מגנזיום, סידן, ברזל, ויטמינים A ו B1 וגם חומצה פולית העדשים לא מכילים גופרית, ולכן שלא כמו שאר הקטניות הן קלות לעיכול (עם פחות תופעות לוואי) העדשים מסייעים לשמירה על רמת סוכר קבועה בדם, מורידים את הכולסטרול בדם,ומאזנים את לחץ הדם וכך מסייעים להורדת הסיכוי ללקות במחלות לב.

לוביה היא זן של שעועית. זו קטניה עם כתם שחור שבתוכו נקודה לבנה. מוצא השעועית מצוי במרכז אמריקה, שם גודל על ידי הילידים עוד בזמן העתיק. עם גילוי אמריקה הגיעה השעועית לאירופה וכיום היא נפוצה בכל העולם. השעועית משמשת מרכיב מרכזי ואף עיקרי למאכל החמין לשבת, בעדות שונות. הלוביה משמשת כאחד מה"סימנים" לראש השנה - ונאמר עליה: "יהי רצון ... שירבו זכויותנו ותלבבנו".‏‏ במרכז אמריקה, במקסיקו ובדרום ארצות הברית השעועית נחשבת למאכל הלאומי.

ישנם סוגים רבים של עדשים הנבדלים זה מזה בגדלם ובצבעם. כולן בעלות ערך תזונתי גבוה. עדשים עשירות בחלבון, בסיבים ובברזל והן קלות לעיכול מקיטניות אחרות, לכן הן משמשות חומר גלם מרכזי במטבח הצמחוני.

פִּשְׁתָּן או פִּשְׁתָּה תַּרְבּוּתִית (שם מדעי: Linum usitatissimum) הוא צמח מסוג פשתה ממשפחת הפשתיים. הוא צומח באזור אגן הים התיכון ועד הודו וככל הנראה בוית לראשונה באזור הסהר הפורה. פשתן היה אחד הגידולים העיקריים במצרים העתיקה.